כשהיה בן שלושה חודשים סבל התובע משלשולים לסירוגין במשך חודש. אמו פנתה מספר פעמים לקופ"ח . כשהחמיר מצבו נלקח התובע לביה"ח , נבדק בשטחיות על ידי רופא זוטר בחדר המיון ונשלח לביתו. למחרת איבד התובע את הכרתו, לקה בדום לב ונזקק להחייאה. התובע נותר עם נזק מוחי קשה ונכות בשיעור 100%. בית המשפט פסק לו פיצוי שיא של 14.5 מיליון ש"ח - וזאת בנוסף לקיצבאות הנכות אותן הוא מקבל וימשיך לקבל מהמוסד לביטוח לאומי. זהו סכום הפיצוי הגבוה ביותר אשר נפסק בארץ עד כה בתביעת רשלנות רפואית. התובע יוצג על ידי עו"ד יעל פלג. ת.א. 1273/00
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/16E9BE2B7913C78A422576420032C40B/$FILE/DB7D81110E8A82F8422575E70045D14B.html?OpenElement

התובע אובחן כחולה סוכרת. על פי הנוהל הרפואי התקין היתה חובה לשלוח אותו לבדיקות תקופתיות - בין היתר בדיקות עינים, ומעקב אחר תפקוד הכליות ולחץ הדם. רופאת המשפחה אשר טיפלה בתובע ואשר לא היתה מומחית למחלות סוכרת, לא שלחה אותו משך מספר שנים לבדיקות המעקב המתחייבות. כמו כן לא ביצעה מעקב סדיר אחר לחץ הדם ולא איזנה את רמת הסוכר. התובע סבל משך שנים מסוכרת בלתי מאוזנת ומיתר לחץ דם וכתוצאה מכך נפגעו לבו, כליותיו ועיניו. הוא התעוור ונזקק להשתלת כליה. ביהמ"ש המחוזי בחיפה קבע כי הרופאה התרשלה וחייבה את קופת החולים לפצות את התובע. התובע יוצג ע"י עו"ד יעל פלג. ת.א. 814/03

התובעת נולדה עם מום בדרכי השתן אשר לא אובחן ולא טופל. עקב כך נגרם נזק לכליותיה עד לאי ספיקה מלאה אשר חייבה השתלת כליה. בית המשפט המחוזי בחיפה חייב את קופת חולים כללית לפצותה על נזקיה. התובעת יוצגה על ידי עו"ד יעל פלג. ת.א. 690/03

ביהמ"ש הכיר בקשר בין מחלת נפש בה לקה התובע לתאונת דרכים בה נפגע, למרות שלא היתה פגיעה פיזית. תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפלת"ד, ותביעת שיבוב של המל"ל. התובע 1 היה מעורב בתאונת דרכים ללא שנגרמה לו כל חבלה גופנית. לאחר התאונה, התקשה התובע לתפקד בעבודתו, וסופו של דבר, אובחן כחולה במחלת נפש (O.C.D) ומאוחר יותר, אובחן גם כחולה במלחת סכרת. המחלוקת בין התובע לנתבעת נסבה הן על שאלת החבות - שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין התפרצות המחלה ממנה סובל התובע או החמרתה (הנזק), והן על שיעור הנזק. במקרה דנן, אימץ ביהמ"ש את חוות דעת המומחית בתחום הפסיכיאטריה, לפיה, יש להכיר בתאונה כגורם משפעל (טריגר), האחראי לחלק מנכותו הנפשית של התובע בשיעור של 15%. בנוסף, נקבע כי נכות זו, הובילה לחמרה במחלת סכרת שהתפתחה אצל התובע מאוחר יותר, כי ובסה"כ סובל התובע מנכות רפואית צמיתה משוקללת, המיוחסת לתאונת הדרכים, בשיעור של 20%. אמנם רוב הספרות המקצועית מצדדת בקשר אפשרי בין הופעת מחלת ה-O.C.D. לבין התאונה (חבלה) רק בנסיבות בהן ישנה חבלה מוחית (נזק לרקמת המוח). אלא שבעניייננו שוכנע ביהמ"ש, מבחינת הקשר הסיבתי עובדתי, כי גורם דחק ("סטרס") שמקורו בתאונה הביא באופן יחסי להתפרצות מחלת ה-O.C.D.. (ביחד עם גורמי דחק נוספים, מהם סבל התובע עובר לתאונה), כך שיש להכיר בתאונה כגורם משפעל (טריגר), האחראי לחלק מנכותו הנפשית של התובע בשיעור של 15%.וכי מבחינת הקשר הסיבתי-משפטי, נזקו של התובע הינו בתחום הסיכון שהפעילות ברכב יצרה ושחוק הפלת"ד ביקש לפצות בגינו, וכי גם על-פי מבחן השכל הישר מתקיימת הקרבה הרעיונית של השימוש ברכב, לתוצאה

בית המשפט קיבל תביעת רשלנות נגד בית חולים בגין נפילת חולה במקלחת במהלך האשפוז. נקבע כי הייתה רשלנות של בית החולים מאחר שהמקלחת, שהייתה מיועדת בעיקר לחולים סיעודיים המצויים בכיסא גלגלים, לא הייתה מצוידת באמצעי בטיחות מספקים, לאור מאפייני האוכלוסייה הפוקדת בתי חולים. כך נקבע, כי לא הייתה במקלחת ידית אחיזה שיכלה למנוע את הנפילה, לא היה שטיחון על הרצפה למניעת החלקה והתקבלה הטענה שניקיון המקלחת לא היה ברמה הנדרשת. בנוסף נקבע, כי לא היה סימון על המקלחת או במחלקה שהבהיר שמקלחת זו מיועדת רק לחולים סיעודיים. לא זו אף זו, נקבע כי עובדי המחלקה ידעו שהחולה עשתה שימוש במקלחת זו, אך לא התריעו בפניה והזהירו אותה מפני הסיכון הכרוך בכך. נדחו טענות נוספות שהעלתה החולה בדבר רשלנות בכך כי לא לוותה על ידי אחות בשעת המקלחת וכי בית החולים התרשל מאחר שלא נבדקה על ידי אורטופד ולא נשלחה לצילום לאחר אירוע הנפילה. נדחו עם זאת, גם טענות המשיבים לאשם תורם של החולה בנפילה, בכך שבחרה מרצונה להתקלח במקלחת זו, אף שידעה כי היא בטיחותית פחות, ובכך שלא המתינה לשעה בה תוכל אחות לסייע לה.
http://elyon1.court.gov.il/files/04/120/083/s15/04083120.s15.htm

בסקירת מערכות מורחבת שבוצעה באופן פרטי לא נבדקו אצבעות העובר. נולדה תינוקת עם חסר של שלוש אצבעות. התובעים טענו כי הבודק התרשל בכך שלא בדק את אצבעות העובר, בעיקר בשל הימצאות שרכות במי השפיר המהוות גורם סיכון לפגיעה באצבעות. ההגנה טענה שלא נצפו שרכות, וכי אין חובה לבדוק אצבעות גם בסקירה מורחבת. בית המשפט דחה את התביעה וקיבל את טענות ההגנה כי לא היו במקרה זה גורמי סיכון לפגיעה באצבעות ועל כן לא היתה חובה לבדוק אותן.
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/A725ABF6FB752E79422574700055CD24/$FILE/33AE8E747F68581B4225746A002352F5.html?OpenElement