תיקים מרכזיים

הריון ולידה - מות פג בשבוע 28 להיריון

​

התובעת, היתה בהריונה השלישי. בהריון נשוא התביעה אושפזה למעקב בשבוע 25 להריון בשל ירידת מים, מיעוט מי שפיר ותינוק במצג עכוז. במהלך האשפוז היו מספר אירועים של דמם מלווה בהתכווצויות של הרחם. בנוסף הופיעו חום ועליה בדופק האימהי. בחשד לזיהום תוך רחמי הוחלט לסיים את ההריון. התובעת התלוננה שהיא לא מרגישה טוב וביקשה ניתוח קיסרי אך הרופאים התעקשו על ילוד וגינלי באמצעות הזלפת פיטוצין. ניסיונות הילוד הוגינלי נמשכו גם כשהופיעו האטות בדופק לב העובר, אשר נגרמו בגלל שמט של חבל הטבור אשר מנע מעבר תקין של  דם וחמצן לעובר. רק כאשר ההאטות בדופק העובר  החמירו והעידו על מצוקה קשה של העובר הובהלה התובעת לחדר ניתוח ובוצע ניתוח קיסרי. התינוק נולד במשקל 840 גר', במצב קשה מאד. הוא נזקק לטיפול החייאה, וחרף כל הניסיונות לייצב את מצבו הוא נפטר לאחר יממה. התובעת לא הצליחה משך שנים להתאושש מהטראומה הקשה שחוותה בתהליך הלידה ובמות התינוק, ונותרה עם נזק נפשי.

התובעת טענה שהרופאים התרשלו בניהול הלידה, רשלנות אשר גרמה למצוקת הילוד ובסופו של דבר למותו. התביעה התבססה על הטענה כי לאור הנתונים היה על הצוות הרפואי לבחור מלכתחילה בניתוח קיסרי ולא להתחיל לידה לדנית. משהתחילו בלידה לדנית - היה על הצוות הרפואי לנתח את התובעת מיד עם הופעת הסימנים להאטות בדופק העובר ולא להמתין להאטות העמוקות אשר העידו על מצוקה קשה של העובר.  התובעת טענה שההחלטה על הניתוח התקבלה מאוחר מידי, והעובר לא עמד במצוקה הקשה אליה נקלע במהלך ניסיונות הילוד. התובעת טענה עוד שחרף העובדה שמדובר היה בפג  במשקל נמוך, היו לו סיכויים טובים להתפתח לילד בריא ונורמלי בדיוק כפי שקרה עם בנה הבכור שנולד בשבוע 26 להריון במשקל 780 גר'. טענת הצוות הרפואי אשר טיפל בתובעת היתה כי ההחלטה לילדה בלידה לדנית היתה סבירה בנסיבות המקרה, וההחלטה לבצע ניתוח קיסרי לאחר שאובחן שמט חבל הטבור היתה במועד. הרופאים טענו שלא היה קשר בין פעולותיהם למות התינוק, ובכל  מקרה לתינוק שנולד בגיל הריון כה צעיר ובמשקל כה נמוך היו סיכויים נמוכים לשרוד.

 

ביהמ"ש קיבל את טענות התובעת, קבע שהטיפול בה היה רשלני  ופסק לה פיצויים.