תיקים מרכזיים

הריון ולידה - מומים מולדים - מוח

​

תסמונת DANDY WALKER

​

התובעים, הוריה של ילדה אשר נולדה עם חסר כמעט מלא של הצרבלום (אחד מחלקי המוח).  האם היתה במעקב הריון קפדני במסגרתו נשלחה למספר בדיקות על-קול (אולטרה סאונד). בשבוע הריון 21 בוצעה "סקירת מערכות". בדף תוצאות הבדיקה נרשם כי נבדקה "אנטומיה עוברית" אשר על פי תוצאותיה חדרי המוח והצרבלום היו תקינים. בתום הבדיקה נאמר לאם שכל האברים שנצפו, ובכלל זה מוח העובר, תקינים. סה"כ בוצעו במהלך ההריון 9 בדיקות על קול, על כולן נאמר לאם התובעת שהן תקינות. בסוף ההריון (שבוע 39) הופנתה האם לביה"ח בחשד לירידת מים. במסגרת הבדיקה בוצעה לה בין היתר בדיקת על-קול לבדיקת כמות מי השפיר. בבדיקה זו לראשונה שמה לב הטכנאית אשר ביצעה את הבדיקה ש "יש בעיה עם המוח של העובר". רופא אשר הוזמן מיד על ידי הטכנאית אישר כי קיימת התפתחות לא תקינה של המוחון וחשד ל"היפופלזיה של הצרבלום". החשד התאמת כשלאחר הלידה התברר כי קיים חסר כמעט מלא של המוחון. בבדיקה על-קולית ובדיקת CT של המוח אובחנו ממצאים המתאימים לתסמונת על שם DANDY WALKER. התובעת סובלת מבעיות התפתחותיות קשות, הן בתחום המוטורי והן בתחום הקוגניטיבי והנה נכה בשיעור 100%.                                             
טענות התובעים התמקדו בשני מישורים: הם טענו שסקירת המערכות הבסיסית שעברה האם בוצעה ברשלנות או בחוסר מיומנות שכן גם בבדיקה הבסיסית השגרתית המקובלת בקופות החולים אין קושי לזהות מום קשה זה בשלב בו בוצעה הסקירה. טענה נוספת של התובעים היתה  שבכל מקרה, מאחר שידוע שסקירת המערכות הבסיסית שעברה האם אינה מגלה את כל המומים, חייבים היו  הרופאים ליידע אותם על קיומה של בדיקה נוספת, המכונה  "סקירת מערכות מכוונת" - אשר איננה ממומנת על ידי קופות החולים כדבר שבשגרה (אלא אם יש סיבה רפואית לבצעה) אך ניתן לבצע אותה באופן פרטי. מאחר שידוע שבדיקה זו  מהימנה הרבה יותר ומאפשרת  לגלות מומים רבים אשר את חלקם לא ניתן לגלות בבדיקה הבסיסית - היה צריך להביא לידיעתם את עצם קיומה ולאפשר להם להחליט אם לבצעה באופן פרטי או להסתפק בסקירה הבסיסית שבוצעה. התובעים טענו כי אין כל ספק שלו היה המום הקשה מאובחן במועד בו ניתן היה עדיין להפסיק את ההריון - הרי שעם כל הצער שבדבר הם היו מעדיפים להפסיקו ולא להביא לעולם ילדה אשר נדונה לסבול כל חייה ממום כה קשה. 
טענת ההגנה היתה  כי מדובר במום אשר יש לו וריאציות שונות, ולא היה ניתן לאבחנו בבדיקה הבסיסית. עוד טענה ההגנה כי מאחר שלא היה מדובר בהריון בסיכון גבוה לא היתה סיבה רפואית להפנות את האם לסקירה המכוונת, ואף לא היתה חובה  ליידע את התובעים על עצם קיומה. טענה נוספת של ההגנה היתה שבבדיקה הבסיסית המבוצעת בקופות החולים אין כלל חובה לבדוק את תקינות כל חלקי המוח והעובדה שבתוצאות נרשם שהצרבלום נצפה אינה מעידה על כך שהוא היה תקין.

​

התובעים פוצו על נזקיהם.