הריון ולידה - איחור בחילוץ עובר במצוקה

​

התובעת, בסוף הריונה, חשה הפחתה בתנועות העובר. היא פנתה לחדר המיון של מחלקת נשים בבי"ח שם חוברה למוניטור. תרשים המוניטור לא היה תקין מתחילתו: לא נצפו בו האצות, נצפו מספר האטות מאוחרות, ולא היתה הישנות בזמן בין הפעימות (מוניטור "שקט"). הרופאה אשר בדקה את התובעת ניסתה להזיז את הבטן וטענה שכנראה התינוק ישן. היא הציעה להפסיק את המוניטור ושלחה את התובעת לשתות ולאכול משהו מתוק. אחרי כחצי שעה חוברה התובעת שוב למוניטור, אך המצב לא השתנה, והמוניטור נותר בלתי תקין. התובעת הוכנסה לחדר לידה וקיבלה פיטוצין לזירוז הלידה. לאחר פקיעת הקרומים התברר כי מי השפיר מקוניאלים ( מכילים תוכן מעי העובר המופרש לעתים בעיתות מצוקה). התובעת שכבה בחדר לידה מספר שעות, מבלי שחל שיפור במוניטור.  לאחר מספר שעות חלה ירידה קשה בדופק העובר. התובעת הובהלה לחדר ניתוח ובנה חולץ בניתוח קיסרי כשהוא במצב של תשניק קשה עקב חסר באספקת חמצן למוח (ציון אפגר 3 בדקה ראשונה ו - 6 בדקה חמישית, חיוור וללא טונוס, חמצת מטבולית). הוא אושפז ביחידה לטיפול נמרץ כשהוא סובל מפרכוסים ובעיות נוירולוגיות שונות. נזקק להנשמה משך מספר ימים.                
התובעים טענו כי די היה בניטור של 30-40 דקות כדי לקבוע שקיימת מצוקה עוברית משמעותית בסבירות גבוהה מאד. בשילוב של  העדר תנועות העובר ומי השפיר העכורים נדרש חילוץ מידי של העובר, שכן ככל שהמצוקה נמשכת קיים חשש ממשי לנזק מוחי. במקרה זה התעכב החילוץ עיכוב בלתי סביר, ועקב כך נגרם לעובר נזק מוחי בלתי הפיך.
טענת ההגנה היתה שהנזק המוחי נגרם לפני שהגיעה התובעת לביה"ח והוא שגרם לירידה בתנועות ולמוניטור השקט. המומחה מטעמה העלה השערות שונות לגבי גורמים היפותטיים אשר יכולים היו לגרום לנזק.

ביהמ"ש קיבל את טענות התובעים, פסק שביה"ח התרשל וחייבו לפצות את התובעים על נזקיהם.

תיקים מרכזיים