תיקים מרכזיים

פגים וילודים - שחרור מוקדם מידי מהפגיה

​

שיתוק מוחין כתוצאה משחרור מוקדם מידי מהפגיה

​

התובעים, הוריו של פג אשר נולד בשבוע 32 להריון במשקל 1900 גר' לאחר הריון תקין ובמצב מצוין. בימים הראשונים לא נרשמו אירועים מיוחדים: התובע אכל , נשם בכוחות עצמו ועלה במשקל. כעבור מספר ימים נרשמו מספר אירועים של האטה בדופק הלב (ברדיקרדיה) והפסקות נשימה קצרות אשר לא זכו להתייחסות מיוחדת מתוך הנחה שמדובר בהפסקות נשימה אופייניות לפגים. הפסקות הנשימה והירידה בדופק הלכו ותכפו וחלקם לווה בכיחלון. במקביל אובחן זיהום בעינו של התובע אשר טופל במשחה אנטיביוטית. לאחר שבועיים בפגיה, פחות מ - 48 שעות אחרי אירוע משמעותי של הפסקת נשימה מלווה בירידה בדופק ובכיחלון אשר חייב הנשמה באמבו, ובטרם חלף הזיהום בעין שוחרר התובע לביתו כשהוא בגיל מתוקן 34 שבועות (גיל המתאים ל - 34 שבועות הריון) בלבד. הוריו של התובע לא קיבלו הדרכה מיוחדת כלשהי ואף לא דווח להם על הפסקות הנשימה שאירעו במהלך האשפוז בפגיה. הם גם לא התבקשו לשים לב אם הן נמשכות. במכתב השחרור  נרשם שלתובע לא היו אירועים של הפסקות נשימה או ירידה בדופק. מספר ימים לאחר שחרורו מהפגיה עלה חומו של התובע והוא נמצא בעריסתו כשהוא כוחל ואינו נושם. הוא הובהל על ידי הוריו לביה"ח שם קיבל טיפול החייאה אשר בסיומו הועבר לטיפול נמרץ ילודים כשהוא במצב קשה. לאחר אשפוז ממושך שוחרר התובע לביתו כשהוא סובל מנזק מוחי קשה. בדיעבד התברר כי התובע לקה בזיהום וירלי קל אשר ידוע שיכול להחמיר את התופעה של הפסקות נשימה אצל פגים.
בתביעתם נגד ביה"ח טענו ההורים כי ביה"ח התרשל בכך ששחרר את בנם מוקדם מידי, בגיל 34 שבועות בלבד, ובטרם בשלו כל מערכות גופו. קל וחומר אסור היה לשחררו לאור העובדה שהתובע סבל מהפסקות נשימה על רקע הפגות אשר הוחמרו בעקבות הזיהום בעינו. לטענת התביעה  על פי הספרות הרפואית והפרקטיקה המקובלת בכל העולם יש להשאיר פגים באשפוז לפחות 7 ימים לאחר האירוע האחרון של הפסקת נשימה משמעותית ואילו במקרה זה שוחרר התובע לאחר 48 שעות בלבד. עוד טענו התובעים כי ביה"ח התרשל בכך שלא תיעד את הפסקות הנשימה במכתב השחרור ולא דיווח על כך להורים. לטענת התובעים ביה"ח התרשל אף בכך שלא הנחה אותם לעקוב אחר הנשימה באמצעות מוניטור ביתי ולא הדריכם כיצד לבצע החייאה במקרה של הפסקת נשימה. התובעים טענו בנוסף כי זיהום וירלי קל כמו שהיה לתובע לאחר צאתו מביה"ח לא היה אמור לגרום לנזק כלשהו או להפסקת נשימה אילולא היה התובע פג כה צעיר. 
טענות ההגנה היו שהפסקת הנשימה שאירעה לתובע בבית אינה קשורה לפגות אלא לזיהום הוירלי בו לקה התובע לאחר שיצא מביה"ח.                                              
כתוצאה מהפסקת הנשימה הממושכת נותר התובע עם נזק מוחי קשה ונכות בשיעור 100%.

התובעים פוצו.