תיקים מרכזיים

אונקולוגיה - איחור באבחון סרטן בכליה

​

התובעים הם בעלה וילדיה של אשה אשר נפטרה בגיל צעיר מסרטן בכליה. אצל המנוחה הופיע דימום בשתן. רופא המשפחה קבע כי מדובר בדלקת חריפה של שלפוחית השתן והמליץ על טיפול אנטיביוטי. כעבור מספר חודשים היה אירוע חוזר של דימום בשתן. הרופא סבר כי מדובר שוב בדלקת והמליץ על בדיקת סונר , ובהמשך גם בדיקת מיפוי כליות. שתי הבדיקות פורשו כתקינות, אך אז גילתה המנוחה, לראשונה, שאחת משתי הכליות  הנה כליה אטרופית (מנוונת). בעלה של המנוחה ידע שלעתים מקובל לכרות אבר מנוון  מאחר שסיכוייו להפוך לממאיר גדולים ושאל על כך את הרופא. נאמר להם שאין צורך לכרות את הכליה המנוונת כל עוד היא אינה גורמת לבעיות. כעבור מספר חודשים  החלה המנוחה לסבול  מבחילות קשות, חולשה והרגשה כללית רעה. היא הופנתה לסדרת בדיקות שנועדו לשלול בעיה גיניקולוגית. הבדיקות חזרו תקינות אך המנוחה המשיכה לחוש ברע. המנוחה פנתה ביוזמתה לכירורג - אשר העלה חשד כי מדובר באבנים בכיס המרה והציע שאם התלונות יימשכו תעשה בדיקת אולטרה סאונד של דרכי העיכול העליונים. המנוחה פנתה ביוזמתה גם לנוירוכירורג - אשר הציע לה לשים מדבקות נגד הבחילות שכן לא מצא דבר. בשל החשש הרב שהביעה בפניו, אמר שאפשר לעשות ליתר בטחון גם בדיקת CT מוח. המנוחה עברה  בדיקה על קולית של כבד כיס מרה ולבלב אשר פורשה כתקינה. בהמשך, כאשר הגיעה לבדיקת ה - CT מוח, ומאחר שכבר היתה מאד מוטרדת ממצבה ההולך ומחמיר ביקשה מהרדיולוג אשר אמור היה לבצע את הבדיקה לעשות לה CT של כל הגוף. בתום הבדיקה נאמר לה שכל אזורי הגוף תקינים ואין כל ממצא פתולוגי. מצבה של המנוחה המשיך להתדרדר ולאחר שעברה סדרת בדיקות דם נוספת הודיע רופא המשפחה כי "משהו אינו בסדר". בדיקות המעבדה העידו על חוסר דם (אנמיה) ושקיעת דם מוחשת. במחשבה כי מדובר בתהליך קיבתי כלשהו הופנתה המנוחה לברור גסטרואנטרולוגי אשר לא העלה דבר. הבחילות הקשות נמשכו, הופיעה ירידה במשקל וצליעה ברגל שמאל. המנוחה ומשפחתה היו חסרי אונים, ופנו לרופא אחר, מומחה ברפואה פנימית אשר קבע שאין כל בעיה פיזיולוגית וכי כל התופעות עליהן מתלוננת המנוחה הן על רקע נפשי. הוא המליץ על כדורי הרגעה וטיפול נפשי. לשאלת המנוחה ומשפחתה  האם יתכן שמדובר במחלה ממארת - נוכח התופעות הקליניות והירידה במשקל - שלל זאת המומחה מכל וכל באופן חד משמעי. לאחר השיחה הראשונה עם הפסיכיאטר הוא קבע שלא מדובר בבעיה פסיכיאטרית, אך המליץ בכל זאת על תרופה אנטי דכאונית וכן על טיפול פסיכולוגי (אצל אשתו). זמן קצר לאחר התחלת הטיפול הפסיכולוגי חלה החמרה נוספת במצב הפיזי - המנוחה סבלה מחולשות, צליעה, תחושת נימול בגפיים והרגשה כללית רעה שהלכו והחמירו מיום ליום. לאחר תחנונים רבים הסכימו לאשפזה לבדיקות בבי"ח. לאחר סידרת בדיקות וביצוע ביופסיה של מח העצם אובחן כי היא סובלת מסרטן שמקורו בכליה האטרופית. המחלה היתה במצב מתקדם עם גרורות מרובות בכל הגוף. הגרורות העיקריות היו בעצמות ובעמוד השדרה, גרמו להרס חוליה אשר התבטאה בין היתר בצליעה. לאחר שאובחנה מחלתה הועברו צילומי ה - CT אשר בוצעו לה לבדיקה אצל מספר מומחים אחרים אשר קבעו כי בצילומים אשר בוצעו למעלה משנה קודם לכן ניתן כבר להבחין בבירור בגידול בכליה האטרופית ובגרורה בטחול. חרף סדרת טיפולים קשים שעברה, נפטרה המנוחה תוך מספר חודשים, בהותירה שלושה ילדים קטנים. 
משפחתה של המנוחה תבעה את המערכת הרפואית בטענה כי התרשלה בפענוח בדיקות ההדמיה ובפענוח התמונה הכוללת, לא התייחסה ברצינות הראויה לתלונותיה של המנוחה ופטרה אותה בטענה שמדובר בבעיה נפשית.
ההגנה מצידה טענה שסרטן בכליה אטרופית אינו שכיח, ושאף אילו היתה המחלה מאובחנת לאחר ביצוע בדיקת ה - CT - לא היה בכך כדי לשנות את מהלך המחלה לאור העובדה שכבר אז היתה גרורה בטחול.                                               

המשפחה פוצתה.