הריון ולידה - מומים מולדים - כליות

​

חוסר התפתחות של הכליות

​

התובעים, הורים לילד שנולד עם אי ספיקת כליות סופנית ועבר בגיל שנה השתלת כליה שתרמה לו אמו. בבדיקות על קול בשבועות מוקדמים של ההריון (13-15) אובחנו מספר ממצאים פתולוגיים אשר כללו בין היתר עורק טבורי יחיד (SUA), ציסטות בצוואר, כיס שתן מורחב ושתי כליות עם הרחבה של האגנים והמערכת המאספת. כן אובחנו מעי מעט היפר אקוגני וגליל אמצעי קטן בזרת. בעקבות ממצאים אלה הומלץ על ייעוץ גנטי, בדיקת מי שפיר וסקירת על קול מכוונת נוספת. בסקירה המכוונת הודגמו שוב אותם ממצאים, ונצפתה החמרה של הרחבת אגני הכליה. התובעים, אשר חששו מאד שהתינוק אשר ייוולד להם יהיה בעל מום - דרשו לדעת מה פשר הממצאים, כדי להחליט אם להמשיך בהיריון או להפסיקו. בייעוץ הגנטי הרגיעו את התובעים והסבירו להם שאין ממה לחשוש, מדובר במום קל בצינורית השתן אשר יתוקן לאחר הלידה בניתוח פשוט. לאחר הלידה התברר שלתינוק שתי כליות קטנות שלא התפתחו כראוי ואינן מתפקדות. הוא סבל מאי ספיקה סופנית, כרונית וקשה, ונמסר להוריו שימיו ספורים. בשנה הראשונה לחייו שהה בנם של התובעים רוב הזמן בבי"ח, הוזן בצינור ישירות לקיבה, וסבל מאיחור בהתפתחות. בגיל שנה תרמה לו אמו אחת מכליותיה על מנת להציל את חייו.          
התובעים טענו כי על פי מכלול הממצאים אשר אובחנו בבדיקות העל קול היה סיכוי של 90% לכך שהתינוק שייולד יסבול ממום קשה, ולא כפי שנאמר להם בייעוץ הגנטי. התובעים טענו כי הרופאים  אשר עקבו אחר ההריון היו חייבים ליידע אותם על כך ולאפשר להם להפסיק את ההיריון במקום להביא לעולם ילד עם מום קשה אשר נגזר עליו לסבול כל חייו. עוד טענו התובעים כי ההרחבה שנצפתה באגני הכליות חייבה לבדוק בצורה מדוקדקת את הכליות באופן ספציפי, ואילו נעשה הדבר אפשר היה לאבחן שהכליות אינן מתפתחות ואינן מתפקדות. 
 
התובעים פוצו.

תיקים מרכזיים